פיאצה נבונה

פיאצה נאבונה היא אחת הכיכרות היפות והמפורסמות ביותר ברומא ובעולם והיא ממוקמת בלב ליבה ההיסטורי של עיר הנצח. הפיאצה מסמלת את ייחודיות הבארוק והיא מלאה ביצירות מופת מרהיבות של ברניני, בורומיני וג'אקומו דלה פורטה. הפיאצה נבנתה על היקפו של אצטדיון דומיטיאנוס העתיק (אח של טיטוס מהשער המפורסם) וניתן למצוא בה שלוש מזרקות מרשימות במיוחד: מזרקת ארבעת הנהרות, מזרקת מורו ומזרקת נפטון. בנוסף בעת הביקור בכיכר אי אפשר בלא להבחין בכנסיית סנט אנייזה אין אגונה המרהיבה ואת ארמון פמפילי המרשים לא פחות.

בשנת 86 לספירה הקיסר דומיטיאנוס בנה את אצטדיון דומיטיאנוס הקרוי על שמו אשר שימש בעיקר למטרות אתלטיות ותחרויות פיזיות ושכליות הדומות לאלה של האולימפיאדה היוונית. האצטדיון היה מבנה מפואר, בעל צורה אובאלית ובנוי כולו משיש לבן האצטדיון יכל להכיל עד 30,000 איש וניתן למצוא שרידים שלו מתחת לכיכר כיום. לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית, האצטדיון נהרס, ונחצב עבור חומרי בניין. הפיאצה הוגדרה כמרחב ציבורי בשנים האחרונות של המאה ה-15, כאשר השוק העירוני הועבר לשם מהקמפידוליו. והיא הפכה מאז לדוגמא משמעותית ביותר של אדריכלות ואמנות הבארוק הרומי. הכיכר שבנויה מאבן טרוורטין ולבנים המכוסות טיח יצוק וצבעוני, היא הדוגמא היחידה לבנייתו של אצטדיון בהיסטוריה של רומא והוא נשאר בפעילות עד המאה ה-5.
האצטדיון נהרס בשריפה שהתרחשה בזמנו של הקיסר הרומי מרקו אופליו מקרינו. עבודות שיקום בוצעו בשנת 217 לספירה. ובשנת 228 לספירה, בזמנו של אלסנדרו סברו. התקיימו באצטדיון תחרויות התעמלות והן נמשכו לאורך המאה הרביעית, כאשר נראה שהאצטדיון נשמר ופעל בצורה מושלמת.
האצטדיון ננטש במאה החמישית והחלה הזנחה של המקום. בהמשך שימש האצטדיון, כמו שאר המונומנטים הרומאים, לחציבת חומרים; המבנים המוגבהים הפכו עם הזמן לארמונות וכנסיות.

השיקום הרחב שנערך במקום החל בתחילת המאה ה17 על ידי האפיפיור אינוקנטיוס העשירי, ממשפחת האצילים פמפילי, שהפך את הכיכר ליהלום של אדריכלות בארוק. הוא הזמין את ג'יאן לורנצו ברניני לשקם את פניה של הפיאצה ויצירת מזרקות מרהיבות על מנת לקשט אותה.

בניגוד למבנים רומיים אחרים שנבנו כדי לקיים מופעים בידוריים כמו סירקוס מקסימוס או הקולוסיאום, האצטדיון של דומיטיאנוס לא הציע מרוצי מרכבות או קרבות גלדיאטורים. בפיאצה התחרו במירוצי ה"אגונס" על מנת לכבד את האל ג'ובה (יופיטר), ספורטאים שונים היו מגיעים במיוחד מיוון למשחקים הללו ושם הפיאצה נגזר בדיוק מהמונח היווני "אגונה" – תחרות מאמץ – שבימי הביניים הפך ל"באגונה" ולבסוף "נבונה".

ארמון פמפילי
בשנת 1644, הקרדינל ג'אמבטיסטה פמפילי ממשפחת פמפילי, שכבר החזיקה בארמון אחד בין פיאצה נבונה לוויה פסקינו, הפך לאפיפיור אינוקנטיוס העשירי. עם ההכתרה הזו הגיע הרצון לבנות ארמון גדול יותר ומפואר שישקף את היוקרה והאצולה של משפחתו. קרקע נוספת נקנתה בפיאצה נבונה, והאדריכל ג'ירולמו ריינאלדי קיבל הפרויקט לידיו ובנייתו של אמרון פמפילי החלה בשנת 1646.
בשנת 1647 התייעץ ריינאלדי עם האדריכל הבארוק פרנצ'סקו בורומיני לגבי תכנון הארמון והוא הציע שורה של הצעות חדשות. תרומתו לבסוף כללה את עיטור הטיח של הסלון (החדר הראשי) ועיצוב הגלריה, הממוקמת בקומה הראשונה בין שאר הארמון לכנסיית סנט אגנס הסמוכה. הגלריה משתרעת לרוחב הבלוק עם חלון סרליאנה גדול בשני קצותיו.
קרלו ריינאלדי, בנו של ג'ירולמו, השלים את הבניין בסביבות 1650. מאז 1920 שוכנת בארמון שגרירות ברזיל באיטליה. באוקטובר 1960, היא הפכה לרכושה של הרפובליקה הפדרטיבית של ברזיל. מרפסת הגג לעומת זאת פתוחה לציבור הרחב עם מסעדה ובר מפורסמים בשל התצפית המדהימה הפורסת לנגד עיניכם את קו הרקיע הרומי.

כנסיית סנט אגנס באגונה
כנסייה זו בפיאצה נבונה מייצגת את סגנון הבארוק הטיפוסי של פרנצ'סקו בורומיני. הכנסייה המקורית נבנתה במקום בו נרצחה אגנס הצעירה בשל אמונותיה. האפיפיור אינוקנטיוס העשירי לקח על עצמו את בניית הארמון עבור משפחת פמפילי בשנת 1644 וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 1651, החליט האפיפיור להקים כנסייה חדשה על שרידי הבזיליקה הקטנה של סנטאגנס. הפרויקט הראשון הוצע על ידי ג'ירולאמו ריינאלדי ובנו קרלו, אך לאחר שלא קיבל את הסכמת האפיפיור, הוא העביר את המשימה לפרנצ'סקו בורומיני ב-1653. חזית תיאטרלית גדולה מאפיינת את יצירת המופת הזו והיא מתהדרת באמנות ייחודית של ציירים ופסלים כמו אלסנדרו אלגרדי וג'יאן לורנצו ברניני.

המוזיאון של רומא
המוזיאון של רומא שוכן בפאלאצו בראשי מהמאה ה18 והוא חלק מרשת המוזיאונים של רומא אשר נוסד במקור כדי לתעד את ההיסטוריה והמסורות העצומות של עיר הנצח. הארכיטקטורה הגרנדיוזית שתוכננה על ידי קוזימו מורלי מכילה את האוסף החשוב ביותר של עדויות המתייחסות להיסטוריה האמנותית ולחייה של רומא מהמאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-20. החצר, החדרים הצבועים בעיטור הטמפרה והטיח העדין מציגים למעלה ממאה אלף פסלים, תחריטים, ציורים, רישומים, רהיטים, כרכרות ומכוניות סדאן, עתיקות וציורי קיר. בתחילת עד אמצע המאה ה-20, המוזיאון הכיל מסמכים ויצירות מהעבר הרומי, אך האוסף שלו נע לכיוון אחר. כיום, לאחר עשרות שנים של תרומות, מוזיאון רומא הוא בעיקר מוזיאון לאמנות, המציג יצירות של אמנים איטלקיים ובינלאומיים רבים, כולל מעצב מזרקת טרווי, ניקולה סלבי.
האדריכל ג'וזפה ואלדייה לקח חלק ביצירת סמל אייקוני לארמון: גרם המדרגות המונומנטלי ובו פסלים עתיקים המעוטרים בתבליטי טיח מתוחכמים שעבורם קיבל הסופר לואיג'י רוכש השראה מהמיתוס של אכילס והאיליאדה.

המזרקות בפיאצה נבונה

מזרקת היורו או הפונטנה של מורו
העתיקה ביותר מבין שלושת המזרקות והיא ממוקמת בקצה הדרומי של פיאצה נבונה. היא תוכננה במקור בשנת 1575 על ידי ג'אקומו דלה פורטה, , אדריכל ומתלמד של מיכאלאנג'לו. דלה פורטה היה מעורב ברבות מיצירות הרנסנס הגדולות ביותר של רומא, כולל בזיליקת פטרוס הקדוש. בעיצוב המקורי של מזרקת המורו היו רק דולפין וארבעה טריטונים, אלי הים הרומיים. כמעט מאה שנה לאחר מכן ברניני הוסיף את פסל המורו, אדם אפריקאי העומד על גבי קונכייה אשר נאבק בדולפין ומוקף בטריטונים. בהתבסס על העיצוב המקורי של ברניני, העבודה פוסלה ב-1654 על ידי המאסטר לודוביקו רוסי די פיסול. המסכות והפסלים של הטריטונים הם עותקים של המקורות הנראים כיום בגנים של וילה בורגזה.

מזרקת נפטון
מזרקת נפטון או פונטנה דל נטונו, ממוקמת בחלקה הצפוני של הפיאצה. מזרקה זו הוזמנה מג׳יאקומו דלה פורטה בשנת 157, וכמו פונטנה דל מורו בקצה הדרומית, החומר בו השתמשו לבניית המזרקה היה פורטסנטה, שהוא שיש ורוד ייחודי. דלה פורטה תכנן את שתי המזרקות על מנת שיהיו דומות אחת לשניה. אך הפרוייקט מעולם לא הושלם ובמשך כ300 שנה המזרקה נותרה ללא עיטורים. לבסוף בשנת 1878, הוזמן אנטוניו דלה ביטה לחצוב את פסלו של נפטון הורג תמנון ענק. גרגוריו זפאלה גילף את 8 דמויות הים האחרות שניתן לראות באגן המזרקה, שני סוסי ים, שני מלאכים, שני דולפינים ושתי נימפות ים, וכך קיבלה המזרקה את שמה.

מזרקת ארבעת הנהרות
מזרקת ארבעת הנהרות או פונטנה דיי קוואטרו פיומי, היא הגדולה מבין שלושת המזרקות הניצבות בפיאצה נבונה והיא ממוקמת במרכזה. העיצוב הראשוני שנבנה בין השנים 16447-1651 מיוחס לבורומיני, אך לאחר מכן הועבר לידי ברניני. המזרקה מורכבת מארבע דמויות, כל אחת מייצגת נהר מארבעת היבשות המוכרות בזמנים ההם- נהר הנילוס המיוצג על ידי דמות שמכסה את פניו, עץ דקל ואריה מיבשת אפריקה. נהר הגנגס, הנהר הקדוש, מתגלם בדמות מזוקן המחזיקה משוט בידו ומסמל את יבשת אסיה .נהר הדנובה מסמל את אירופה עם דמות עטופה בספירלה מול סוס ונהר ירו דלה פלאטה המיוצג על ידי דמות שמרימה זרוע כדי לסמל את הקולוניזציה של יבשת אמריקה הכבושה.

הפסלים מקיפים אובליסק עם סמל של משפחת פמפילי ויונה בראשו (סמל השפחה). בשל הסכסוך המפורסם בין ברניני לבורומיני התעוררה לה שמועה שאומרת שהיד הממוקמת באוויר של הדמות המייצגת את ריו דלה פלאטה, מסמלת את דעתו על הכנסייה המכוערת, והיד על החזה של סנט אגנס מתארת את החשש שלה מנפילתו של האובליסק מפני שהוא לא נתמך בצורה טובה. תחילה, האפיפיור העניק את הפרוייקט של המזרקה לבורומיני, אך ברניני הצליח לזכות בהעדפתו על ידי כך שהציע בפניו את גיסתו דונה אולימפיה אשר שימשה כדוגמנית הכסופה של המזרקה. כאשר האפיפיור התרשם מהאישה, הוא העניק בשמחה לברניני את הפרוייקט, אשר בנה לבסוף את המזרקה.
בעבר הרחוק, לרבות בחודשי הקיץ, דונה אולימפיה, שהייתה בעלת השפעה רבה, רצתה להשיב את הבידור וההנאה הקלאסיים של הקרבות הימיים ברחבי הכיכר. כדי להגשים את רצונה, נסגרו חורי הניקוז של המזרקות על מנת שניתן יהיה להציף את מדרכות הכיכר הקמורות במים. כך גובה המים הגיע לכחצי מטר. אריסטוקרטים מפוארים נהגו לקשט את עגלותיהן כמעין סירות קטנות וקונסולות מסורתיות. תהלוכות הקיץ המיוחדות האלו היו בידור מוצלח עבור הילדים, הרומאים וגם עבור מבקרים זרים. כולם יכלו ליהנות ממופעים, מהקרבות הימיים והתחרויות שנערכו במקום. הילדים נהגו לשחק במים והשאר בימי הקיץ החמים, נהגו לעשות אמבטיות קרות אף על פי האיסור והענישה על טבילה בעירום בציבור.

בעבר הרחוק, לרבות בחודשי הקיץ, דונה אולימפיה, שהייתה בעלת השפעה רבה, רצתה להשיב את הבידור וההנאה הקלאסיים של הקרבות הימיים ברחבי הכיכר. כדי להגשים את רצונה, נסגרו חורי הניקוז של המזרקות על מנת שניתן יהיה להציף את מדרכות הכיכר הקמורות במים. כך גובה המים הגיע לכחצי מטר. אריסטוקרטים מפוארים נהגו לקשט את עגלותיהן כמעין סירות קטנות וקונסולות מסורתיות. תהלוכות הקיץ המיוחדות האלו היו בידור מוצלח עבור הילדים, הרומאים וגם עבור מבקרים זרים. כולם יכלו ליהנות ממופעים, מהקרבות הימיים והתחרויות שנערכו במקום. הילדים נהגו לשחק במים והשאר בימי הקיץ החמים, נהגו לעשות אמבטיות קרות אף על פי האיסור והענישה על טבילה בעירום בציבור.

האובליסק בפיאצה נבונה
גבוה מעל מזרקת ארבעת הנהרות מתנשא האובליסק המצרי הייחודי העשוי מאבן גרניט אסואן וחרוט בהירוגליפים מצרים. האובליסק בפיאצה נבונה שונה בתכלית ביחס ליצירות האחרות בתערוכה זו, מכיוון שאין לו היסטוריה מצרית עתיקה. במקום זאת, הוא מתוארך לתקופת שלטונו של הקיסר הרומי דומיטיאנוס (81-96 לספירה). נוכחותם של הירוגליפים על האובליסק הקשתה על החוקרים לקבוע תאריך מקורי. תרגומים של החוקר הצרפתי ז'אן פרנסואה שמפוליון (1790-1832) קבעו בסופו של דבר שכתובות אלה כוללות את שמותיהם של דומיטיאנוס, אביו אספסיאנוס ואחיו, טיטוס. השימוש של דומיטיאנוס במסורת פיסול מצרית דיברה בעיקר על הרצון שלו לשלב אמנות ותרבות מצרית בתרבות הרומית ובאמצעות כך לתת לגיטמציה למעמדו כקיסר. זהו אחד מארבעת האובליסקים שהתגלו במקדש איזיס וסרפיס ברומא מהמאה ה-2 לפני הספירה. בתחילת המאה ה-4, הקיסר מקסנטיוס העביר את התגלית הארכיאולוגית לקרקס מקסנטיוס בדרך אפיה (Via Appia )המובילה לפורום הרומי. באמצע המאה ה-17, האובליסק הותקן בפיאצה נבונה, מקום אחוזתו שלה האפיפיור אינוקנטיוס העשירי שהיה קרדינל ונשאר שם עד היום, סמל לקסם התרבותי והניכוס הרומאי של האמנות המצרית.

אם הגעתם לביקור בפיאצה נבונה אל תפספסו את הסמטאות הקסומות והרחובות הקטנים הסובבים את הפיאצה.
אם הגעתם לביקור בפיאצה נבונה אל תפספסו את הסמטאות הקסומות והרחובות הקטנים הסובבים את הפיאצה.
Via dei Coronari- נבחר כמה שנים ברציפות לרחוב היפה ביותר ברומא. הוא מלא במסעדות קטנות, ברים חנויות יד שניה וכמובן גלידה והוא מלא בחן ובאווירה אינטימית וקסומה. הרחוב מוביל לגשר המלאכים ולקסטלו סנט אנג'לו שממנו תוכלו לחצות לוותיקן. הרחוב לוקח את שמו מ"קורונרי" (המכונה יצרני כתרים), בעבר הסמטאות בפיאצה נבונה היו מלאות בחנויות ובעלי מלאכה שונים. בסמטה זו יצרו בעלי המלאכה כתר דתי עבור עולי הרגל הפונים לראות את האפיפיור בכנסיית פטרוס הקדוש הסמוכה.

רחובות נוספים שכדאי לחפש באזור זה הם Piazza del Fico ו-Via del Pellegrino ו-via del governo vecchio . הרחובות מלאים במסעדות רומאיות אותנטיות קטנות, ברים שיקים, חנויות יד שניה, חנויות ספרים קטנות, גלריות קטנות וכיף גדול. רבים מהמקומיים נהנים לצאת לאיזור זה לאפרטיבו אחרי העבודה או לארוחת ערב טעימה במיוחד באחת מהטרטוריות המשפחתיות שבאזור. המלצה שלנו למסעדות טעימות במיוחד: cantina cucina, mimi e coco, cucina del teatro , fraschetta di castel sant’angelo ו- da baffetto .

כיום במהלך תקופת החגים מתקיימים שווקים וירידים רבים בפיאצה נבונה:
במהלך חג המולד הפיאצה כולה הופכת לשוק חג מולד ציורי ומסורתי שבו נמכרים עצים קלאסיים, קישוטים ומשחקים שונים של חג המולד. ביקור בדוכנים באווירה תוססת וחגיגית זו מאפשרת לכם לחוות את רוח חג המולד של העיר הנצחית המוארת כולה באורות חגיגיים וצבעונים. הפיאצה מתמלא בדוכני משחקים, דוכני אוכל רחוב, ודוכני מזכרות שבהם ניתן לרכוש מתנות קטנות לחגים.

פסטיבל הבפנה
פסטיבל הבפנה אשר מתקיים מדי שנה ב6 לינואר, ישר אחרי חופשת חג המולד הוא חג המיועד לילדים.
האגדה מספרת שביום שלפני חג המולד, ה-Befana, (המכשפה) המכשפה הייתה מתעופפת על מקל המטאטא שלה, בשביל להביא מתנות לילדים. אם הילדים היו טובים היא מילתה את גרביהם במתנות וממתקים ואם הם היו ילדים רעים, אז היא מילתה את גרביהם בפחם שחור. בזמן הפסטיבל מתקיימים מופעים שונים לילדים ברחבי הכיכר.לרוב התוכנית כוללת גם מופעי בובות, ליצנים, מוזיקה וריקודים.

ברצונכם לשמוע סיפורים נוספים על פיאצה נבונה? הצטרפו לסיור הכיכרות והמזרקות שלנו ותגלו את כל מה שרציתם לדעת.

דרכי הגעה לפיאצה נבונה: ניתן להגיע לפיאצה בעזרת קווי האוטובוס הבאים:  30, 60, 62, 81 ו 87.