הגטו היהודי ובית הכנסת הגדול של רומא

שוכנת בלב רומא ומהווה את אחת השכונות היפות ביותר בעיר, שכונת הגטו היהודי היא אחת האטרקציות המרכזיות שאסור לפספס בעת הביקור ברומא. השכונה הזו היא ביתם של הקהילה היהודית העתיקה ביותר באירופה והיא מרכזית מאוד בהיסטוריה של העיר בדיוק באותה המידה בה היא מרכזית בסיפורה של יהדות רומא.
מקור השם גטו הגיע מהעיר וונציה שבאיטליה בשנת 1516. יהודי העיר חויבו על פי חוק להתגורר בכמה בלוקים קטנים בלבד באותה האזור. הגטו בוונציה שכן ליד מה שהיה בזמנו בית היציקה של העיר, ומכאן הגזירה האיטלקית של המילה "יציקה" והמונח הוונציאני "גטו" ל"יציקה"). באותה שנה הוקצה שטח להתיישבות יהודית, הוא נבדל משאר חלקי העיר וצויד בשומרים נוצרים ובחומות, מה שהפך עם הזמן מודל לגטאות באיטליה כולה.

הגטו ברומא הוקם בשנת 1555 בשכונת סנט אנג'לו על גדות נהר הטיבר בחלקו הדרומי של קמפו די פיורי כתוצאה מהבולה האפיפיורית בה ביקש האפיפיור פאלוס הרביעי לכנס את כל היהודים ברומא לשכונה אחת ששעריה יהיו נעולים בלילה. לשם כך היה צורך בבניית חומה מסביב לשכונה אשר מומנה מכספם של הקהילה היהודית. הסיבה לבחירת המיקום הספציפי הזה היא בשל העובדה שאיזור זה היה פחות רצוי בקרב המקומיים והוא סבל רבות מהצפות נהר הטיבר. עוד סיבה לבחירת המיקום היא שבאותה התקופה אחוז גבוהה מהקהילה כבר התגורר במקום. שטח השכונה הסתכם בשלושה דונם בלבד אשר הכיל קרוב ל3500 איש שהתגוררו בעוני רב ותנאי היגיינה נוראים, השכונה הייתה ניזוקה מהצפות כל כמה זמן מה שגרם למחלות כמו כולרה ומלריה שהיו מכות לעיתים קרובות. במהלך מגפה בשנת 1656 מצאו את מותם 800 מתוך 4000 יהודים.
. הבולה שללה זכויות בסיסיות רבות מהיהודים והטילה עליהם מגוון הגבלות חדשות שלא היו קיימות קודם לכן.
ככל שהקהילה התרחבה כך גם התרחבו מספר השערים בשכונה. תחילה נבנו שניים ובמאה ה16 המספר גדל לשלושה ולאחר מכן לחמישה, בסוף המאה ה19 עלה המספר לשמונה שערים. שערים אלו נפתחו עם עלות השחר ונסגרו בכל לילה. ההגבלות החמורות של האפיפיור הביאו לכך שהיהודים התעסקו אך ורק במקצועות שלא דורשים מיומנות, כגון: סוחרי יד שניה, מוכרי דגים, מנקים, ומלווים בריבית, מה שאסור היה לנוצרים להתעסק בו, עובדה זו עוררה כעס רב בקרב הנוצרים והגבירה את השנאה כלפי הקהילה היהודית. כאשר היהודים היו צריכים לעזוב את שערי הגטו הם התבקשו ללבוש תלאי צהוב והנשים התבקשו לענוד רעלה צהובה. ככה ניתן היה לזהות אותם בפומבי. מדי שנה היהודים בגטו היו צריכים להגיש עתירה על מנת להמשיך לגור בשכונה והם שילמו מס שנתי עבור הזכות להתגורר בה. יהודי רומא נאלצו להישבע אמונים לאפיפיור בקשת טיטוס מדי שנה, טקס משפיל שבו היהודים היו צריכים לעמוד מתחת לאחד מסמלי הניצחון של האימפריה הרומית על יהודה וכיבוש ירושלים.
סופו של הגטו הגיע דווקא במהלך המהפכה הגדולה של נפוליאון, כאשר כוחותיו עשו את כניסת הניצחון לרומא ונפוליאון היה נחוש בדעתו להבהיר לאפיפיור ולכנסייה הנוצרית שמעכשיו הוא הכוח הדומיננטי בעיר. נפוליאון האמין בשוויון זכויות לכל מי שנמצא תחת שלטונו ולכן אין זה מפתיע שההגבלות והנתלים על הקהילות היהודיות הוסרו. במהרה נהרסו חומות הגטו ובוטלה הבולה האפיפיורית שהורתה על היהודים להתגורר בגטו. אבל לצערם הרבה של הקהילה היהודית כאשר מדיניות האפיפיור שוחזרה בשנת 1799 הוקם הגטו מחדש והם נאצלו לחזור להתגורר בו. מדינת האפיפיור חדלה מלהתקיים בשנת 1870 כאשר ממלכת איטליה המאוחדת נוצרה וכך גם הדרישה שהיהודים יחיו בגטאות הופסקה. בשנת 1888 נהרסו חומות הגטו וגם הגטו עצמו נהרס כמעט לחלוטין. בשנת 1904 הוקם בית הכנסת הגדול ברומא יחד עם סוללות אשר נוצרו למנוע הצפות באיזור ולהפחית התפשטות מחלות. הגטו הרומי היה הגטו האחרון במערב אירופה עד לעלייתה של המפלגה הנאצית בגרמניה ומלחמת העולם השנייה.

הפשיטה על גטו רומא התרחשה ב-16 באוקטובר 1943. בסך הכל נעצרו על ידי הגסטפו 1,259 בני אדם, בעיקר בני הקהילה היהודית – המונים 363 גברים, 689 נשים ו-207 ילדים. מתוך העצורים הללו, 1,023 זוהו כיהודים וגורשו למחנה הריכוז אושוויץ. מבין המגורשים הללו שרדו רק חמישה עשר גברים ואישה אחת. אבני נגף הונחו בשכונת הגטו היהודי להנצחת קורבנות השואה ברומא ברחוב ארנולה (Via Arenula) בחלק שקרוב לנהר וברחוב הראשי של הגטו, פורטיקו ד'אוטביה (Via del Portico D'Ottavia), בכניסה לבניין מול מסעדת בגטו, לפני המעבר לתיאטרון מרצ'לו מצד שמאל.

היום שכונת הגטו היהודי נחשבת לאחת השכונות הייחודיות והיפות ביותר ברומא והיא שוכנת בין הריסות ועתיקות לצד נהר הטיבר. היא מלאה במסעדות בתי קפה ברים וחנויות קטנות והיא נחשבת לשכונה יוקרתית מאוד ומחזיקה במחירי נכסים מבין הגבוהים בעיר. כיום ניתן למצוא בשכונה גם כנסיות וגם בתי כנסת המשלבים את התרבות היהודית המפוארת ונפלאות האדריכלות הרומית. השכונה משמשת היום חגיגה אמיתית של התרבות והמטבח היהודי הרומאי, אז מי מכם ששומר כשרות, תוכלו ליהנות ממסעדות כשרות ואיכותיות הפזורות ברחבי הגטו. הקשיבו לעצתנו ואל תעזבו את שכונת הגטו היהודי מבלי שטעמתם את הארטישוק היהודי הפופלארי! זהו אחד המאכלים הידועים ביותר מהמטבח היהודי הרומי. המתכון הוא בעצם ארטישוק מזן ממולה מטוגן בשמן עמוק. ג'ודיה הוא המונח בניב הרומי ליהודי וזוהי המומחיות של הגטו הרומי, שם הוא מוגש על ידי כלל המסעדות באביב. מאכל מפורסם נוסף שלא ניתן לפספס הוא עוגת הריקוטה והדובדבנים המפורסמת. עוגה זו נוצרה בגלל צו אפיפיור שאסר על יהודים למכור או לסחור במוצרי חלב. הדרך הנוחה ביותר להסתיר את גבינת הריקוטה הייתה לאפות ממנה עוגות ולערבב אותה עם דובדבנים על מנת להסוות אותה. לכן לעוגה יש חלק עליון סגור לגמרי ושכבת בצק עבה יותר על מנת להסתיר טוב יותר את הריקוטה בפנים.

סיפורה של הקהילה היהודית הוותיקה ביותר מחוץ לגבולות מדינת ישראל התחיל בשנת 160 לפני הספירה, כאשר בקשת ברית מיהודה הגיעה לרומא בשל מלחמה משותפת של שני העמים בעם היווני. כתוצאה מכך יהודים רבים היגרו לרומא ועסקו בעיקר בסחר לאורך ערי נמל. כך בעצם הקהילה היהודית הלכה והתרחבה, למעשה היהודים ברומא נקראים בדרך כלל "עברים" כיוון שנחשבו לאנשים הראשונים שהגיעו מיהודה. אין זה מפתיע שעם היסטוריה כה ארוכה היהודים ברומא פיתחו עם השנים זרם משלהם ביהדות הנקרא "נוסח איטלקי" והוא שונה מהזרמים שאנו מכירים בדרך כלל, האשכנזים והספרדים. הגירה נוספת מיהודה לרומא התרחשה לאחר כיבוש הממלכה ובזיזת ירושלים על ידי טיטוס אשר החזיר עמו לרומא יהודים רבים בתור עבדים.
לאחר איחוד איטליה בשנת 1870, כאשר רומא נכבשה ושלטון האפיפיור חדל מלהתקיים, נהרסו החומות בנות ה300 שנה מסביב לשכונת הגטו היהודי וליהודים ניתנו זכויות שוות כאזרחים ברפובליקה. לאחר שנים רבות של הזנחה ורשלנות, מצבו של הגטו היהודי היה רע מאוד. חלק מהבניינים נהרסו, ביניהם מבנה ששימש כביתם של חמישה בתי מדרש שונים. כתוצאה מכך הקהילה היהודית ביקשה לבנות בית כנסת חדש במימונה האישי, כל משפחה תרמה מכספה לפרויקט החדש וכיום בית כנסת זה נחשב לגדול ביותר מבין 13 בתי הכנסת הנמצאים ברומא. הוא נבנה בין השנים 1901-1904 על הגדה המזרחית של נהר הטיבר כשהוא משקיף על שכונת הגטו היהודי. המיקום של בית הכנסת, בין גבעות קפיטולינה וג'יאניקולו, אינו מקרי, שכן הוא נבחר כיוון שבקפיטולינה ניתן למצוא את האנדרטה של ויטוריו עמנואל השני ובג'יאניקולו אנדרטה המוקדשת לגריבלדי, שניהם דמויות מפתח בשחרור היהודים מהגטו.
בית הכנסת תוכנן על ידי וינצ'נזו קוסטה ואוסבלדו ארמני. המבנה האקלקטי הוא ייחודי מאוד וגורם לבית הכנסת לבלוט בייחס לשאר המבנים בסביבה. העיצוב שלו הוא יוצא דופן ומושך את תשומת הלב הודות לבחירתם של הקהילה היהודית בארט דקו. באותה התקופה הקהילה רצתה שהבניין יהווה חגיגה גלויה לריבונות שלה ושיהיה ניתן לראות את המבנה מנקודות רבות בעיר. הכיפה בראש בית הכנסת היא הכיפה המרובעת היחידה ברומא מה שהופך את המבנה לקל ביותר לזיהוי גם מרחוק. בית הכנסת נחנך לראשונה בעת ביקורו של מלך איטליה ויטוריו עמנואלה השלישי.
ב13 באפריל 1986 הגיע לביקור בבית כנסת הגדול, האפיפיור פאולאוס השני והתפלל יחד עם הרב הראשי לשעבר של רומא. זהו אחד מהביקורים החשובים ביותר שהתרחשו בבית הכנסת כיוון שזהו הביקור הראשון של האפיפיור בבית כנסת יהודי מאז ההיסטוריה המקודמת של הכנסייה הקתולית.
בית הכנסת, שחגג מאה שנה לבנייתו בשנת 2004, הוא יותר מבית תפילה רגיל, הוא משמש בנוסף כמרכז תרבותי ואירגוני לקהילה היהודית ברומא ומכיל בתוכו גם את מוזיאון יהדות רומא ואת משרדי הרב הראשי של רומא. לוחות הנצחה מכבדים את קורבנות היהודים המקומיים שנפלו לידי גרמניה הנאצית וקורבנות מתקיפת הארגון לשחרור פלסטין ב1982.

נמצא בתוך בית הכנסת הגדול ברובע היהודי במבנה שנחנך בראשית המאה ה20 (1904) אשר שימש כסמל לעלייה במעמדם של היהודים שזכו לאמנציפציה במאה ה20. במשך המון שנים מבנה בית הכנסת היה מחולק לחמישה בתי כנסת שונים. כאשר יהודי רומא רוכזו בתחומי הגטו, ננטשו בתי הכנסת ברחבי העיר ורוכזו כולם במתחם זה. לאחר שריפת מתחם חמשת בתי הכנסת, הוקם מבנה בית הכנסת החדש אותו ניתן לראות היום, והוא מסמל את הזכויות החדשות אותן השיגו יהודי רומא בראשית המאה ה20. מבנה חמשת בתי הכנסת נהרס וכהנצחה נקראה הכיכר הסמוכה – כיכר חמשת בתי הכנסת.
במוזיאון היהודי נמצאת תצוגה של אוספים שונים ומיוחדים כמו קטיפה יקרה מעוטרת בזהב, ועד טקסטיל צרפתי יוצא דופן משנת 700. האוסף נולד כאשר כל הטקסטיל מחמשת בתי הכנסת של הגטו חוברו יחד. במהלך המאה ה19 יהודים רבים קנו בדים יקרים מיד שניה, שאותן הנשים התאימו ושינו מאוחר יותר לצרכי הקהילה. במוזיאון ניתן לראות את האוסף המרשים הזה ובנוסף, מעבר לבדים יקרים, ישנם גם 400 כלי כסף ליטורגיים וגולות משנת 600 ו800, מגילות, אינקונבולים (הספרים המודרניים הראשונים שנכתבו במכונה) וכמה הדפסים שבהם תוכלו לראות את הצנזורה שהוטלה על ידי בית הדין של האינקוויזיציה.
המוזיאון שם דגש רב לבחירה ולמיקום של החפצים. זה לא סדרה אקראית של חפצים יפים, אלא תכנית חינוכית אמיתית המתאימה לממצאים בממד רחב יותר, המאפשרת למבקר להבין את ההיסטוריה, המנהגים והמשמעויות של התרבות היהודית. במהלך ביקורכם במוזיאון היהודי, תוכלו לחקור את כל ההיבטים של התרבות היהודית ברומא, הן הציבוריים והן הפרטיים. בנוסף תוכלו לראות קטעים המתארים את חייהם הטרגיים של היהודים לפני מלחמת העולם השניה ובמהלכה.
המוזיאון היהודי של רומא נמצא בתוך בית הכנסת הגדול ברובע היהודי, על האי טיבר ממש ליד פורטיקו דיאוטביה, והוא ממוקם באחד האזורים היפים ביותר בעיר. רוב המוזיאונים בוחרים להישאר סגורים ביום ראשון, אך המוזיאון היהודי ישאר פתוח, כמובן שבשבת יהיה סגור. שעות הפתיחה של המוזיאון בימים א'-ה' 10:00-16:00, ובימי ו' 10:00-18:00. מחיר כניסה 11 יורו לאדם ובחינם לילדים עד גיל 10.

אם הגעתם לביקור בשכונת הגטו היהודי הנה לכם עוד כמה מקומות שניתן לראות ולהתרשם מהם בקרבת המקום:

• פורטיקוס אוקטביה
  מבנה הניצב בלב הגטו היהודי של רומא ברחוב- Via del Portico di Ottavia, המשקיף על פיאצה ג'רוסאלמה (כיכר ירושלים). הפורטיקו נבנה על חורבות הפורטיקוס הקדום של מטלוס, ראש הצבא שכבש את אזור מקדוניה ביוון. הפורטיקוס של מטלוס הכיל בתוכו גם את מקדש ג'ונו רג'ינה ואת מקדש יופיטר סטטור, מקדשי השיש הראשונים שנבנו אי פעם ברומא. מאוחר יותר, במאה ה-2 לפני הספירה, החליט הקיסר אוגוסטוס להתחיל בעבודות השיקום של פורטיקוס מטלוס, והקדיש את הבנייה החדשה לאחותו, אוקטביה. כיום נותרו שרידים בודדים מהמבנה המרשים הזה וניתן לראות בברור רק את אחד משני שערי הכניסה אשר נתמך בחמישה עמודים. המתחם המונומנטלי הזה, הינו המוזיאון הפתוח הראשון שנבנה אי פעם ברומא ונחשב למפואר למדי בימי קדם. הוא התהדר בכותרות ברונזה מעובדות דק, פסלים, ציורים ויצירות אמנות אחרות שנרכשו ככל הנראה במהלך הכיבושים הצבאיים ביוון.
  בימי הביניים חורבות הפורטיקוס של אוקטביה שימשו לשכן שוק דגים מקומי וגם כנסיית סנטאנג'לו הוקמה בקרבת המקום. אם תעמדו על הגשר הקטן מעל האזור הארכיאולוגי, לא תוכלו לפספס ולהבחין בדמותה של סנט'אנדריאה, הפטרונית אשר מגינה של הדייגים. בעקבות איחוד איטליה הועבר שוק הדגים מפורטיקו אוקטביה לכיכר סן תאודורו ב-1885.

• תיאטרון מרסלוס
  התיאטרון של מרסלוס הוא מבנה תיאטרון שבנייתו החלה על ידי יוליוס קיסר. הוא הושלם על ידי אוגוסטוס בשנת 13 לפנה"ס אשר הקדיש אותו לאחיינו האהוב מרסלוס. מבנה זה הוא דוגמא עתיקה למקומות בילוי חשובים עבור הרומאים בתקופת האימפריה. בתיאטרון, קרוב ל 20,000 מקומיים ומבקרים יכלו לצפות במופעי דרמה ושירה, קוטר התיאטרון היה 111 מטרים והוא נחשב לתיאטרון הגדול והחשוב ביותר ברומא העתיקה. כמו מבנים רומים רבים, החלק העיקרי של תיאטרון מרסלוס נבנה מאבן הטוף שהייתה מכוסה בטרוורטין לבן. בימי הביניים נפלה הבעלות על התיאטרון לידי כמה משפחות רומיות בולטות שהשתמשו במבנה במספר דרכים. משפחת פאבי בנתה מצודה על גבי הקשתות של התיאטרון במאה ה-12, לאחר מכן השתלטה משפחת פיירלאוני על המבנה ומאוחר יותר במאה ה-14 הסירה משפחת סאבלי את רובד הישיבה העליון והפכה אותו לדירות מגורים. גם במהלך המאה ה16 משפחת אורסיני המשיכה לבנות דירות מגורים על גבי חורבות התיאטרון העתיק. למרות כל השינויים במהלך מאות השנים, שני המפלסים הראשונים של התיאטרון נותרו שלמים במקצת ונראים מבחוץ. שני המפלסים הראשונים הם רכושה של רומא, ואילו בנייני הדירות, שעדיין קיימים, הינם בבעלות פרטית. החלק הפנימי של התיאטרון אינו נגיש לציבור, אך ניתן להתפעל מבחוץ מרחוק או מקרוב.
• מזרקת הצבים
  רבים מהמבקרים אשר מגיעים לשכונת הגטו היהודי נוטים לפספס את אחת המזרקות הייחודיות ביותר ברומא.
  מזרקת הצבים היא מזרקה מתקופת הרנסנס האיטלקי המאוחר, הממוקמת בפיאצה מאטי, בשכונה הגטו היהודי ברומא והיא נבנתה בין 1580 ל-1588 על ידי האדריכל ג'אקומו דלה פורטה והפסל טדאו לנדיני. צבי הברונזה סביב האגן העליון, המיוחסים לג'יאן לורנצו ברניני נוספו ב-1658 עם שחזור המזרקה. מזרקת הצבים כמו כל מזרקות הרנסנס תוכננה על מנת לספק מי שתייה והיא נחשבת לאחת מתוך 18 המזרקות שנבנו ברומא במאה ה16 בעקבות שחזור אמת המים הרומית מהמאה הראשונה. עוד על המזרקה בכתבה הזאת.
• האי טיברינה
  הוא אי הנהר היחיד בחלק של הטיבר העובר ברומא. האי טיברינה ממוקם בעיקול הדרומי של נהר הטיבר ואורכו כ-270 מטר ורוחבו 67 מטר. הוא מקושר עם גשרים משני צדי הנהר מאז ימי קדם. על האי שוכנת כנסיית סנט ברטומלו דה איסולה כמו גם בית חולים שנוסד ב1584.
  לפי הסרט התיעודי My Italian Secret, כאשר הנאצים כבשו את רומא ב-1943 והחלו לאסוף את היהודים ולשלוח אותם למחנות השמדה, ד"ר בורומיאו, ראש בית החולים, המציא מחלה דמיונית קטלנית ומדבקת מאוד שכינה "תסמונת קיי" כדי להרחיק את חיילי האס אס משם הוא טען בפניהם שאם יפתחו שערי בית החולים, העיר כולה תידבק ותחלה. כך בעצם הגן על היהודים שהסתתרו בתוך המחלקות וזכה לתואר חסיד אומות עולם בשל פעילותיו בזמן מלחמת העולם השניה. כיום האי הינו יעד פופולארי בעיקר בימי קיץ חמים כאשר רבים מהמקומיים מגיעים אליו ליהנות מארוחת ערב או אפרטיבו על גדות הנהר. בנוסף מדי קיץ מתקיים על אי פסטיבל הסרטים בו מקרינים סרטים שונים, מדי ערב באוויר הפתוח. כמו כן דוכנים רבים נפתחים לאורך הנהר ביניהם ברים, דוכני אוכל ומשחקיות שונות מה שהופך את המקום למוקד חיי לילה אטרקטיבי במיוחד בלילות קיץ חמים.