גלריה בורגזה

למרות שהיא נחשבת לאחת מהגלריות הקטנות ביותר ברומא, גלריה בורגזה היא ללא ספק אחד מהמקומות שחייבים להגיע אליהם בזמן הביקור ברומא. וילת הגן נבנתה בשנת 1613 על ידי הקרדינל סקיפיונה בורגזה, אספן אמנות נלהב, כדי לשכן את האוסף המרשים שלו שהכיל אומנות רומית, רנסנס ובארוק, והיא נותרה אחת הגלריות היוקרתיות והיפות ביותר בעיר. עם פסלי ברניני יוצאי דופן וציורים רבים בעיקר של קארווג׳יו,הגלריה משקפת את חשיבות העדינות והיופי של משפחת בורגזה והיוותה אוצר יוקרתי עבורם. גלריית בורגזה היא ארמון אלגנטי ואחד ממוזיאוני האמנות המפורסים ברחבי העולם עם ציורים יוצאי דופן של אמנים כמו קאראווג'ו, קנובה ורפאל אז אם לא הכנסתם אותה לצ'ק ליסט שלכם בעת הביקור ברומא, הגיע הזמן לעשות זאת.
משפחת בורגזה היא משפחת אצילים איטלקית שמקורה בסיינה אשר עברה לרומא במאה ה16 וצמחה במהירות בעושר בזכות קשריה עם הכנסייה הקתולית. בשנת 1605 קמיליו בורגזה הפך לאפיפיור פאולוס החמישי, מה שהעניק לו סמכויות בלתי מבוקרות במידה רבה, כתוצאה מכך הוא הכתיר את אחיינו סקיפיונה בורגזה כקרדינל.
סקיפיונה בורגזה עמד בראש ממשלת הוותיקן והצליח לצבור עושר משמעותי באמצעות אגרות ומיסים של האפיפיור, באזורים עליהם פיקח. בנוסף הוא היה אספן אומנות נלהב, הוא השקיע הרבה מכספו בהרחבת אוסף האומנות המשפחתי שמוצג כעת בגלריה בורגזה. הקרדינל רכש והזמין יצירות אמנות ממגוון אמנים איטלקיים ידועים כולל קארווג׳יו, רפאל וטיציאן, את חלקן הוא רכש בדרכים פחות אצילות. הקרדינל היה מעריץ גדול במיוחד של הפסל הצעיר ג׳אנלורנצו ברניני ועזר לו להתפרסם במהלך המאה ה17.
עד 1770 וילה בורגזה עברה כמה שינויים משמעותיים בניצוחו של האדריכל אנטוניו אספרוצ'י. קבוצה גדולה של אמנים, ציירים ופסלים עבדה על העיטורים הפנימיים, והפכה את וילה בורגזה למקור השראה בכל רחבי אירופה.
יצירות המופת העיקריות הועברו למרכז החדרים, מה שנותן למבקרים הזדמנות להתפעל מהן ב-360 מעלות. הוילה היא ביתם של חלק מיצירות האמנות המופלאות ומרשימות ביותר בעולם, הנה כמה מהם:

אפולו ודפנה של ברניני
אחת היצירות המפורסמות ביותר בגלריה בורגזה היא הפסל של אפולו ודפנה. הפסל של ברניני לוכד רגע שבו אפולו רודף ותופס את הנימפה שמנסה לברוח ממנו. דפנה קוראת לאביה, אל הנהר, לעזרה. ברגע שאפולו תופס אותה, היא הופכת לעץ דפנה.ידו של אפולו עוטפת את פלג הגוף העליון של דפנה והיא מתחילה להפוך לעץ: אצבעותיה הופכות לענפים ועלים, בהונותיה הופכות לשורשים ושערה נדחף לאחור תוך שהיא בורחת. הדמויות נמצאות בתנועה מה שהופך את הפסל לאחת מיצירות המופת המרשימות ביותר בכל הזמנים: אפולו עומד על רגל אחת כשגופו בפעולה לתפוס את דפנה. הגופים, הקימורים והתנועות נעות לחלל, וכך הצופים כמעט שוכחים שהם מסתכלים על פסל משיש. חוקרים מאמינים שהיצירה הבולטת הזו הדהדה במיוחד עבור הקרדינל, שאז זכה ללעג בגלל ההומוסקסואליות שלו, ומקביל לרגשותיו של אהבה ואובדן.

דוד של ברניני
ללא ספק אחת היצירות הגדולות ביותר של ברניני, ה"דוד" אשר עומד בחדר השמש בגלריית בורגזה. הגיבור המקראי נתפס ברגע של זריקת האבן שתהרוג את גוליית. בפסל הזה ניתן אתה לראות את כל הגאונות של ברניני בבת אחת. על ידי התבוננות בפסל ניתן לחיות מחדש את הנרטיב המקראי ולשכוח שהעבודה עשויה משיש.
בפסל מתואר דוד העומד לשחרר את הקלע הקטלני לעבר גוליית, החלל סביב האבן מתעורר לחיים הודות לפיתול גופו של דוד.ניתן להבין את האנרגיה המושקעת לפני הזריקה והמתח שבו נמצא דוד הרגע על ידי התבוננות בגוף ובהבעה שלו. הגבות הסרוגות והשפתיים הצמודות זו לזו מרמזות על הריכוז של דוד. האצבעות ובעצם כל שריר בגופו מראה לנו שדוד אוסף את כל הכוחות שיש לו, למרות שאנו יודעים שאלוהים נמצא מאחוריו.

אפולו ודפנה – ג'ובאני לורנצו ברניני

האונס של פרוספינה
פסל מרגש נוסף של ברניני הוא האונס של פרוספינה, המתאר את פרוספינה שנתפסת על ידי פלוטו שרוצה לקחת אותה לעולם התחתון ומכריח אותה להינשא לו בניגוד לרצונה. ברניני היה בן 23 בלבד כאשר השלים את הפסל הזה. אחד הדברים הבולטים ביותר ביצירת המופת הזו הוא ללא ספק המראה של פרוסרפינה. עיניה, שפתיה, הגבות הנדחפות זו לזו והדמעה הנופלת לאורך לחייה מעבירים את תחושת האימה והעובדה שהיא נלחמת בחזרה כדי להתרחק מאחיזתו של פלוטו. אבל פלוטו חזק מדי מכדי שהיא תנצח. ניתן להבין את האגרסיביות המתארת את הרגע כאשר מביטים על אצבעותיו של פלוטו אשר נלחצים לתוך ירכה, מושך את גופה אל גופו כדי לא לתת לה ללכת. מתחתיהם עומד סרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים, שומר הגיהנום.

אונס פרספונה – ג'ובאני לורנצו ברניני

הרמפרודיטוס ישן- ברניני
הפסל המרתק הזה של ברניני הוא למעשה העתק של הפסל האמיתי שניתן למצוא בלובר. הרמפרודיטים היו נושא פופולרי בתקופה ההלניסטית, אבל עבורנו החלק המעניין ביותר הוא שברניני הצליח לגרום לשיש אבן קרה להיראות כמו מזרון רך ונוח לישון עליו.

המופרודיטה ישנה – עותק ברניני

פאולין בורגזה של קאנובה
בשנת 1805 הזמין הנסיך קמילו בורגזה את הפסל הוונציאני המפורסם לפסל את אשתו הצעירה, פאולין בורגזה, אחותו של הקיסר נפוליאון בונפרטה. קאנובה תיאר את פאולין הצעירה בתור ונוס ויקטריקס: הנסיכה לבשה את בגדיה של האלה ונוס, שוכבת עירומה למחצה על ספת יום צבועה מעץ מעוטרת בתוספות זהב.
בין האצבעותיה המחודדות, פאולין אוחזת בתפוח, כנראה "תפוח הדיסקורד" המפורסם, סמל לעליונות המיוחסת לוונוס על שאר האלות. על פי המיתוס היווני, שלושת האלות הרה, אתנה ואפרודיטה (או ונוס עבור הרומאים) התחרו על ה"תפוח", פרס שהיה ניתן ליפה ביותר. בסופו של דבר, אפרודיטה זכתה בתחרות.

ונוס המנצחת – "פולין בונפרטה כוונוס המנצחת" – אנטוניו קנובה

דוד עם ראשו של גוליית – קאראווג'יו
הגלריה ראויה לציון גם בזכות האוסף של ציורי קראווג׳יו. מבין המפורסמים ביותר ניתן למצוא את "דוד עם ראשו של גוליית". בציור זה של קאראווג'יו, דוד אוחז בראשו של גוליית והנושא מומחז על ידי השימוש באור ושילוב של צבעים שחורים וגוונים חמים. עדיין יש זיק של אור בעיניו של גוליית, מה שהופך את הסצנה לדרמטית עוד יותר. האור מגיע משמאל, מדגיש את חזהו ופניו של דוד. באגרופו, ראשו של גוליית. יש לקרוא את היצירה כמעין דיוקן עצמי, אוטוביוגרפיה של קאראווג'יו עצמו. פניו של דוד הם כנראה אלה של קאראווג'יו, הצעיר עם פנים נקיות וללא חטאים, בעוד שפניו של גוליית מתארות את קאראווג'יו המבוגר יותר, שנהרס מחיי סבל וחוסר זהירות.

דוד עם ראשו של גוליית – ג'ובאני לורנצו ברניני

יצירה נוספת של קארווג'יו "מדונה והילד עם אנה הקדושה" נחשבת לזו שעוררה מחלוקת רבה ומציגה ייצוגים לא טיפוסיים של מריה הקדושה. השמלה של הבתולה כוללת קו מחשוף נמוך במיוחד מה שלא היה אופייני לתיאורים שלה לפני כן. הציור מתאר את הבתולה, סמל הכנסייה, רומסת נחש המסמל רוע וחטא בעזרת רגלו הקטנה של בנה, ישו. הקדושה אנה אדע לאירוע, כמעט מנותקת מהמקום. במקור הציור היה תלוי בבזילקת פטרוס הקדוש, אך במהרה הוסר והועבר לווילה בורגזה.
יצירות מופת נוספות כוללות את ציוריו של רפאל, אחת מהם, ציור בשם "התצהיר". הציור הידוע גם בשם "הקבר" הוא ציור מצבעי שמן על בד. יצירת המופת מתארת את הרגע שבין הורדת ישו מהצלב ועד להנחתו בקבר. זהו ציור נרטיבי שדרך אלמנטים שונים מספר את סיפור ימיו האחרונים של ישוע.

הירונימוס הקדוש כותב – קאראווג'ו

היצירה השניה היא ציור של "האישה הצעירה עם החד קרן". באמצעות סדרה של בחינות מדעיות, מומחים חשפו שרפאל מעולם לא השלים את העבודה. אמנים נוספים שמו את ידיהם על הציור הזה, והוסיפו פרטים חדשים. ציור זה הוזמן כנראה מרפאל לרגל נישואים. אבל בשנת 1506 רפאל עזב את פירנצה כדי לעבור לרומא, ומכאן שהוא לא יכול היה להשלים את העבודה. אנטוניו סוגליאני, הוסיף תחילה גור קטן, שהתגלה מתחת לחד הקרן. הכלב, המסמל נאמנות ומסירות, הוחלף אז בחד הקרן, שסימל טוהר וצניעות. נראה שאפילו השרוולים הם תוספת מאוחרת יותר ולא חלק מהסקיצה המקורית של רפאל.

Young Woman with Unicorn – רפאל

אהבה קדושה וחולפת – טיציאן

ההערכה היא כי הציור האלגורי הזה של טיציאן מ-1514 הוזמן לחתונה, סמל לדמות אשר לבושה בלבן. עם זאת, זה היה נושא לפרשנויות רבות, כאשר חוקרים דנים במשמעות האמיתית של שתי הדמויות המרכזיות ובניגודים ביניהן. תיאוריות כוללות את הניגוד בין ערכים נצחיים וזמניים, או אפילו בתולות חכמות וטיפשות. השם הנוכחי של אהבה מקודשת וחולפת הופיע בשנת 1693, והוליד את האמונה שהדמויות הן האנשה של מושגים ניאופלטוניים. בשנת 1899 ניסתה משפחת רוטשילד העשירה לקנות את הציור, והציעה ארבעה מיליון לירות (יותר מהשווי הכולל של המוזיאון וכל העבודות בו), אולם ההצעה סורבה.

הוילה עצמה מהווה וילת תענוגות פרברית, שנמצאת במרכז גנים מטופחים ומרהיבים המכונים כיום פארק וילה בורגזה (נפרד מהגלריה לאומנות). מסביב לגלריה בורגזה על גבעת פינקיו תמצאו את האחוזה לשעבר שהייתה בבעלות משפחת בורגזה מאז 1580. הקרדינל סקיפיונה בורגזה רכש את הכרסם שהיה באותה תקופה מסביב לוילה ורצה להפוך אותו לגנים ירוקים ולפארק. במהלך המאה ה-19 הפארק עבר שיפוץ גדול והוסב לסגנון אנגלי עם בריכות בצורות שונות ומזרקות. בסופו של דבר, הפארק נקנה על ידי עיריית רומא בשנת 1903 והפך לפארק ציבורי. זהו כעת אחד מהפארקים הגדולים הגדול של רומא ומקום מושלם להתרחק מהמולת העיר.
בנוסף למוזיאון בוילה בורגזה, 80 ההקטרים ​​של הפארק מציעים אינספור מראות מעניינים אחרים. יש בו מספר וילות נוספות, ביתנים, מזרקות ופסלים. וילה ג'וליה, הינו מעון הקיץ מהמאה ה-16 של האפיפיור יוליוס השלישי וכעת היא נחשבת למוזיאון אמנות אטרוסקית (לפני התקופה הרומית). וילה מדיצ'י, אחוזה מהמאה ה-16 שנבנתה על ידי הארכידוכס של טוסקנה, שכיום שוכנת בה האקדמיה די פרנסיה של רומא. כמו כן ניתן למצוא בחיקי הפארק את גן החיות ביו פארק של רומא הקיים מעל 100 שנה. בנוסף ניתן למצוא מספר ביתנים מהתערוכה העולמית של 1911 הממוקמים לאורך רחוב Viale delle Belle Arti, כולל המוזיאון גלריה נציונאלה ד'ארטה, המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית ועכשווית (מהמאה ה-19 וה-20), בעיקר של אמנים איטלקיים עם אוסף של למעלה מ-5,000 ציורים ופסלים המחולקים על פני 75 חדרים.
Tempio di Esculapio הינו מקדש קטן מהמאה ה-18 המוקדש לאל הרפואה והוא ממוקם באגם קטן במרכז הפארק. שם תוכלו גם להשכיר סירות פדלים קטנות וליהנות מיום שמשי ושקט.
האדריכל פלמיניו פונציו יזם את הפרוייקט של גני בורגזה, אשר הושלם בסופו של דבר על ידי ג׳ובאני וזנציו.
כאשר משפחת בורגזה נתקלה בקשיים כלכליים במאה ה19, הנסיך קמיליו בורגזה מכר חלקים יקרים מהאוסף לצרפת, אז היה בראשותה נפוליאון. לכן, מסיבה זו, נמצאים חלקים מהאוסף של הנסיך במוזיאון הלובר בפריז. לבסוף, כל אחוזת בורגזה נרכשה על ידי הממשלה הרומית בשנת 1902 ונפתחה באופן רשמי לציבור.

טיפים שלנו:
כרטיסים לוילה בורגזה צריך לרכוש מראש דרך האתר הרשמי של המוזיאון www.villaborghesetours.com/info/villa-borghese-gardens
כל ביקור במוזיאון מוקצב בזמן למשך שעתיים בלבד, אז הקפידו להגיע בזמן כי אם איחרתם ביותר מכמה דקות לא יתנו לכם להיכנס. הכניסה למוזיאון אסורה עם תיקים, מעילים וחפצים אחרים, יש אפשרות לשים את כל הדברים בשמירות חפצים הנמצאים ליד הכניסה של המוזיאון. ליד השמירת חפצים תוכלו גם להשכיר מכשיר אודיו לסיור מודרך בעלות נוספת של 5 אירו.
כתובת: Piazzale Scipione Borghese, 5,
דרכי הגעה לוילה בורגזה: ניתן להגיע למוזיאון בעזרת הקווים הבאים 49,495,490,95 ו88 כאשר כולם עוצרים בסביבת המוזיאון ודורשים כמה דק הליכה.
שעות הפתיחה של המוזיאון בימי שלישי עד ראשון 8:30-19:30 וסגור בימי שני.