גלדיאטורים

לא ניתן לדבר על תרבות הפנאי של האימפריה הרומית מבלי להזכיר את הדמויות הגדולות והאהודות ביותר בקרב הציבור, הגלדיאטורים של האימפריה הרומית, אשר נחשבו למלכי הבידור והפכו כל כך מצליחים שנכנסו להיסטוריה כגלדיאטורים המפורסמים ביותר שחיו אי פעם. תפקידם העיקרי היה לבדר את הרומאים על ידי לחימה מקצועית באמפיתיאטרות ברחבי האימפריה.

התיעוד הראשון של קרב גלדיאטורים מתוארך לשנת 264 לפני הספירה, כאשר בניו של הקונסול הרומי ומפקד הצבא ברוטוס ופרה יזמו את המחזה לכבוד אביהם. במהלך המאה השלישית והשנייה לפני הספירה המשחקים הפכו פופולריים להפליא בקרב הציבור הרומי הרחב. המשחקים תחילה שימשו כאמצעי לשעשע את העניים והמובטלים ולטובת האימפריה, בתקווה שלא יתקוממו, אך במהרה תפסו את תשומת ליבם ואת האהדה של שאר הרבדים בחברה של האימפריה הרומית. עם הזמן, המשחקים הפכו ליותר ויותר מרהיבים ומשוכללים, כאשר כל קיסר רצה להתעלות על התחרות הקודמת. ככל שחלף הזמן המשחקים כללו יותר משתתפים, קרו בתדירות גבוהה יותר ועלו הרבה יותר כסף. משחק הגלדיאטורים האחרון התרחש בקולוסיאום בשנת 438 לספירה והמשחקים בוטלו על ידי הקיסר ולנטיניאן השלישי. דעיכת המשחקים באה לאחר השתלטות הכנסייה הנוצרית על האימפריה הרומית, אם כי ציד החיות נמשך מאות שנים לאחר מכן.

הגלדיאטורים הרומאים היו בדרך כלל עבדים, פושעים או שבויי מלחמה. חלק מהגלדיאטורים הורשו להילחם על חירותם אך רבים מהם היו פושעים שנידונו למוות והושלכו לזירה ללא שם וללא אמצעי הגנה על מנת שירצו את עונשם. חלק מהאנשים למעשה התנדבו להיות גלדיאטורים כדי שיוכלו לכבד את שם משפחתם או רצו תהילה ופרסום.
רוב הגלדיאטורים הרומאים היו עבדים דה-פקטו, וככאלה לא היו להם זכויות בחברה הרומית. על כל סיפור הירואי של גלדיאטור שהפך לאגדה בין לילה בזירת הקולוסאום וזכה לתהילה ולחופש, אלפים אחרים נפצעו וחלק אף מצאו את מותם בעילום שם על החול.

באותה תקופה היו סוגים שונים של גלדיאטורים, אשר נבדלו זה מזה על ידי כלי הנשק בהם השתמשו, השריון שהם לבשו, סגנונות הלחימה בהם השתמשו והאירועים שבהם הם נלחמו:
מורמילו – גלדיאטורים משוריינים שהשתמשו במגן גדול ומוארך ובחרב הנקראת גלדיוס. התכונה הייחודית ביותר שלהם הייתה קסדת הכיסוי המלא המעוטרת בסמל בצורת דג.
תרקסים – שלבשו שריון דומה למורמילו, אך השתמשו במגן מלבני קטן יותר ובחרב תרקית מעוקלת. גם הקסדה שלהם כיסתה את כל הראש, אבל הייתה מקושטת בגריפין במקום בדג.
רטיאריוס – הגלדיאטורים המפורסמים אוחזים ברשת גדולה ותלתן. הם לבשו שריון קל יותר ולא היה להם מגן, ונלחמו על ידי ניסיון ללכוד את יריביהם מתחת לרשת שלהם תוך כדי שהם נעזרים בחנית התלת-שינית שלהם.
אסדריוס – גלדיאטורים רכובים על מרכבות.
הופלומאכוס – המתורגם ל'לוחם חמוש' ביוונית, הם היו גלדיאטורים אשר נשאו חנית זורקת, חרב קצרה, מגן קטן ועגול, והם חבשו קסדה עם נוצות גדולות.

בתי ספר לגלדיאטורים היו קפדניים להפליא, והאימונים שהם סיפקו היו קשים, עם כמה עדויות ארכיאולוגיות המצביעות על כך שניתן להרוג גלדיאטורים כעונש על התנהגות לא נכונה. עם כניסתם לבית הספר לגלדיאטורים (אלו שלא נידונו לו כעונש על פשע), היו הגלדיאטורים חותמים על חוזה הקובע את סוג הלוחמים שהם יהיו וכמה פעמים בשנה הם ילחמו.
בבית הספר, גלדיאטורים היו מתאמנים כנראה תחת מאסטר שהיה מומחה בסגנון הלחימה המסוים שלהם, וכל הקבוצות השונות נשמרו בנפרד זו מזו, אולי כדי למנוע סכסוכים בין לוחמים שייפגשו בזירה. תנאי בית הספר לא היו טובים בהרבה מבתי הכלא אבל הם הציעו אוכל וטיפול רפואי טובים יותר. כמה קרבות גלדיאטורים כללו בעלי חיים כמו דובים, קרנפים, נמרים, ג'ירפות ופילים. לעתים קרובות לא האכילו בעלי חיים, כך שהם יהיו רעבים יותר ואלימים יותר כלפי הגלדיאטורים, במקרים נדירים, החיות אף הורשו לחתוך ולאכול אדם חי, שהיה קשור ליתד.

בתקופת האימפריה הרומית היו לא מעט גלדיאטורים, אבל מתוכם היו כמה שבלטו במיוחד והפכו לגלדיאטורים המפורסמים ביותר בעולם:
ספרטקוס- כנראה אחד הגלדיאטורים הידועים ביותר בהיסטוריה. ספרטקוס התחיל כחייל תראקי שנלכד על ידי חיילים רומאים ונמכר לעבדות. הוא החל את הקריירה שלו כגלדיאטור ונחשב ללוחם חזק ומוצלח מאוד שנהנה מניצחונות רבים. בשבת 73 לספירה הוא הוביל 70 מחבריו הגדליאטורים להתקוממם נגד בעליהם. הגלדיאטורים נמלטו להר וזוביוס, שם הצטרפו אליהם עבדים נוספים שנמלטו גם הם. כאשר צבאו התנפח, ספרטקוס יצא למסע ברחבי איטליה כולה. המרד צבר תאוצה והסתיים רק לאחר ששלחו 50,000 חיילים מאומנים היטב להרוג את ספרטקוס, והותירו ששת אלפים מחסידיו צלובים.

מרקוס אטיליוס- התחיל כאדם חופשי, ובחר להצטרף לבית הספר לגלדיאטורים בשל החוב האדיר שצבר במהלך השנים. בדרך כלל כאשר משחק מאורגן, גלדיאטורים בעלי ניסיון ומיומנות דומים מוצבים זה מול זה, אולם המשחק הראשון של אטיליוס היה נגד הילרוס, לוחם שכבר ניצח שלושה עשר קרבות ברציפות. למרות היתרון הלא הוגן הזה, אטיליוס באופן מפתיע ניצח והמשיך להביס כמה מהלוחמים הקשים ביותר לאורך הקריירה שלו, מה שגרם לו להיות אהוד במיוחד בקרב הציבור הרומי.

פרישוס וורוס – אחד מקרבות הגלדיאטורים היקרים ביותר שהתקיימו אי פעם היה נגד שני הלוחמים הללו. הקרב היה קרב הגלדיאטורים הראשון אי פעם שנערך באמפיתיאטרון הפלבי (הקולוסיאום). קרב זה נמשך שעות, מכיוון ששני הלוחמים היו בכושר שיא ומלאי רוח. לבסוף, שני הלוחמים סיימו עם הנשק למטה, ויתרו בתיקו ובכבוד שלהם אחד לשני. הקרב היה כל כך מרשים שהקיסר טיטוס העניק לשני הלוחמים את חירותם, כששני הלוחמים עזבו את האצטדיון זה לצד זה כאנשים חופשיים.

פלאמה – עבור עבדים גלדיאטורים, הניצחון המבוקש ביותר היה לזכות בחזקה של הרודיס, חרב עץ המסמלת את חירותו של לוחם. לאחר שלוחמים זכו בפרס הזה, הפכו לאנשים חופשיים, שנתנו להם להתחיל חיים חדשים. פלאמה נכנס להיסטוריה כאחד הגלדיאטורים היחידים שהשיגו את הפרס הזה אבל לא מימשו אותו, מה שקרה ארבע פעמים. במקום לצאת לחופשי הוא בחר להמשיך להילחם. פאלמה מת בגיל 30, נלחם בסך הכל 21 פעמים מתוכם הפסיד 4 פעמים בלבד.

קרפופורוס- שונה משאר הלוחמים ברשימה שכן הוא נופל תחת קטגוריית הבסטיריוס, מה שאומר שבמקום להביס גלדיאטורים אחרים, הוא נלחם נגד חיות אכזריות. הוא בעיקר היה מפורסם במאבקים שלו נגד יותר מחיה אחת בו זמנית. אחת ההופעות הזכורות ביותר שלו הייתה בפתיחת האמפיתיאטרון הפלבי, שם הפיל דוב, נמר ואריה בקרב אחד בלבד.

הקרבות היו מאורגנים מאוד ומפוקחים על ידי שופטים, לא הכל נגמר במוות. לעתים קרובות קרב היה מסתיים מבלי שאף אחד מהלוחמים ימות – הסיבה לכך הייתה די פשוטה: אימון ותחזוקה של אורוות גלדיאטורים היה יקר, ולכן בעליהם רצו שהם ישרדו זמן רב ככל האפשר. הגלדיאטורים בעצם טבחו בתוך הזירה בעבדים וחיות בר, וכשנלחמו אחד בשני מטרתם היתה לבדר ולהלהיב את הצופים. קרבות אכן נגמרו לעיתים כשהקהל מרוצה ושניהם נשארים בחיים. אם מישהו נפצע קלות במהלך קרב מלהיב היו מטפלים בו ומחזירים אותו לזירה בעתיד. אם הפציעה היתה קשה ואין טעם לטפל בגלדיאטור אזי חייו נגמרו בזירה באותו היום. במידה והקרב לא עמד בציפיות דאגו שהקרב יהיה עד למוות. הגלדיאטור המובס היה צריך לדעת למות בכבוד. הציבור הביע את הערכתו לאפשרות להעניק חיים או מוות, כאשר גלדיאטור היה עומד להפסיד את הקרב, הייתה לו הזדמנות לבקש את רחמי הקהל. בעוד שהיה מקובל שהקהל ירים או יוריד את האגודל כדי לשפוט חיים או מוות, כיום סבורים שהקהל סימן זאת על ידי הנפת מטפחות.

הגלדיאטור המנצח זכה להצלחה ורווחה, כמו גם את האפשרות לקבל חופשה לאחר קריירה רצופה של ניצחונות. הם היו מפורסמים מאוד בעיר. מוזמנים לארוחות ולילות ארוכים על ידי האצולה ונשותיהם ואפילו מכרו בושם עם זיעת גלדיאטורים ועוד שלל אקססוריז כיד הדמיון. כמו כן נמכרו גם פוסטרים של לוחמים מפורסמים ובובות גלדיאטור נעשו במיוחד עבור הקהל הצעיר יותר, ממש כמו סלבריטאים מקומיים. בנוסף, הגלדיאטורים היו פופולריים במיוחד בקרב הנשים, כאשר נשים ראו בהן אובייקט מיני. עם זאת, זנות עם גלדיאטורים נאסרה, אך זה לא מנע מרוב גדול של נשות הסנאטורים לברוח איתם.

ברומא, תחרויות הגלדיאטורים נערכו בקולוסיאום, אצטדיון ענק שנפתח לראשונה בשנת 80 לספירה. ממוקם באמצע העיר, הקולוסיאום היה בצורתו מעגלית בעל שלושה מפלסים של קשתות והוא יכל להכיל כ50,000 צופים. כמו אצטדיוני ספורט מקצועיים מודרניים רבים, בקולוסיאום היו כסאות לעשירים ופקידים בממשל. המפלס העליון היה שמור לפשוטי העם. מתחת לרצפת הקולוסיאום היה מבוך של חדרים, מסדרונות וכלובים שבהם אוחסנו כלי נשק, וחיות, כמו כן גלדיאטורים אשר המתינו לתורם להופיע. בשנים הראשונות של הקולוסיאום יותר קרבות היו עד מוות, אבל ככל שחלף הזמן התחרויות הפכו פחות קטלניות מכיוון שהחלפת גלדיאטורים מתים הייתה יקרה.

אירועים ומשחקים בקולוסיאום תוכננו עד לפרטים הקטנים ביותר מכיוון שהם היו גם עבור פוליטיקאים ופקידי ממשל שהיו בקהל ולא רק לציבור הרחב. בתחילת אירועי הקולוסיאום, האימפריה הייתה תלויה בהצלחת המשחקים ולכן הם הורכבו בקפידה. סדר האירועים ביום פתיחת פסטיבל החל במצעדים ובתהלוכות. לאחר תהלוכת הכמרים, החיילים, הפוליטיקאים והסנאטורים החשובים ביותר היו נכנסים וכמובן לאחר מכן הקיסר היה נכנס אחרון עם כניסה מרשימה במיוחד. טקסים וקורבנות דתיים היו מתקיימים לפני תחילת המשחקים.

התצוגה והציד של בעלי חיים היו מתרחשים בתחילת המופעים כאשר הקיסר מצטרף לעתים קרובות, באמצעות חץ וקשת מאיזור הישיבה שלו. הגלדיאטורים שהיו חמושים פחות נלחמו באמצע היום בדרך כלל, לאחר מכן התרחשו מרוצי הסוסים ואז לבסוף הדובדבן שבקצפת, פושעים אומללים שהיו נזרקים לזירה וסיפקו הקלה קומית. בצהריים נקבעו ההוצאות להורג וקרבות הגלדיאטורים החמושים יותר התקיימו בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

אנו נספר בפירוט על הגלידיאטורים של רומא בסיורי הקולוסיאום שלנו (סיור הקולוסיאום והפורום הרומי וסיור רומא יהודה) וגם בסיור סגוויי רומא העתיקה. אם אתם מעונינים להגיע למקומות היפים בעיר ולשמוע עוד על קרבות הגלדיאטורים אנו נשמח לראות אתכם ברומא!