אוצרות מוזיאון הותיקן והקפלה הסיסטינית מוזיאון הותיקן ברומא נוסד במאה ה16, מוזיאון הוותיקן הוא אחד המבנים המשמעותיים
בזיליקת פטרוס הקדוש וקריית הותיקן
נחשבת לכנסייה הגדולה והיפה ביותר באיטליה, בזיליקת סנט פטרוס הקדוש השוכנת בוותיקן היא ללא ספק יצירת אמנות עוצרת נשימה שלא ניתן לעזוב את רומא בלי לבקר בה. בתור הכנסייה הגדולה ביותר בעולם, בזילקת פטרוס הקדוש היא אחת מהיצירות הבולטות והמפורסמות ביותר של אדריכלות הרנסנס הכוללת אלמנטים רבים מסגנון הבארוק. הבזיליקה הינה תכשיט יקר בתוך קריית הוותיקן שממנה הפיצו האפיפיורים את דברי האל ברחבי העולם והיא משמשת כמוקד עליה לרגל של מיליוני צליינים ומבקרים המגיעים אליה מדי שנה. הבזיליקה נחשבת לאחד האתרים הקדושים ביותר בנצרות והיא נבנתה על שרידיה של בזיליקת סנט פטרוס הישנה. היא תוכננה על ידי גדולי המאסטרים של אותה התקופה, כולל דונאטו ברמנטה, מיכלאנג'לו, קרלו מדרנו וג'יאן לורנצו ברניני והיא נבנתה במהלך 120 שנה. בעיר רומא יש יותר מ-900 כנסיות, אבל אף אחת לא יכולה להתחרות בבזיליקה הזו, המרהיבה ביותר, עם יצירות מופת כמו ה-Pietà של מיכלאנג'לו והכיפה הגדולה שלה.
כאשר שריפה גדולה השמידה חלק גדול מרומא ב64 לספירה, הקיסר נירון, שביקש להעביר את האשמה מעליו, האשים את הנוצרים בהתלקחות והוציא אותם להורג על ידי שריפתם על המוקד, קרע אותם בעזרת חיות בר וצלב אותם באכזריות רבה. בין הצלובים היה פטרוס הקדוש, תלמידו של ישוע המשיח, מנהיג השליחים והבישוף הראשון של רומא- שנקבר בגבעת הוותיקן. במאה ה-4 החליט הקיסר קונסטנטינוס לבנות בזיליקה במקום שבו נקבר פטרוס הקדוש. הבנייה הושלמה בשנת 329 לספירה אבל עם הזמן הכנסייה נהרסה. האפיפיור יוליוס השני החליט להרוס את המבנה הישן ולהחליף אותו בבזיליקה חדשה, הוא החל בבנייתה בשנת ב-1506. זו הייתה השנה שבה האסתטיקה של הבזיליקה החלה לפרוח לאחר שיוליוס השני הפקיד את ניהולה בידי האדריכל ברמנטה. בנייתה הייתה מודגשת כולה לתוכנית הצלב היוונית, נושא חשוב מאוד באדריכלות הרנסנס. זו הייתה הדרך הטובה ביותר לבטא את מושג השלמות האלוהית ולתרגם אותה למבנה שבסופו של דבר ייצג את האוניברסליות של הכנסייה. עם מותו של ברמנטה בשנת 1514, העבודה נעצרה ומעט קרה עד 1547, כאשר מיכלאנג'לו, בגיל 72, לקח אחריות על הפרויקט. מיכלאנג'לו הגה את העיצוב של מה שעתיד להפוך להישג האדריכלי הגדול ביותר שלו, הכיפה. מיכלאנג'לו לא זכה לראות את הפרויקט המוגמר שלו עקב פטירתו בטרם עת, ג'אקומו דלה פורטה השלים את הכיפה אחריו בשנת 1590. את עיצוב הכיפה לעומת זאת, ירש קרלו מדרנו שהחליט לשים דגש על תוכנית הצלב הלטיני ולא היווני כמו שעשו קודמים לפניו.
הכנסייה נחשבת לנקודת ציון תרבותית, היסטורית וארכיטקטונית המחזיקה בתוכה אוצרות של אלפי שנים הכוללים ציורים, פסלים חפצי אמנות ועוד. אל הבזיליקה מגיעים דרך כיכר פטרוס הקדוש, הנחשבת לאחת הכיכרות הגדולות והיפות ביותר בעולם. מידות הכיכר מרהיבות: אורכה 320 מטר ורוחבה 240 מטר. במהלך טקסים ובאירועים חשובים הכיכר יכולה להכיל יותר מ-300,000 איש. בניית הכיכר מיוחסת לברניני הגדול והיא נבנתה בין 1656 ל-1667 בתמיכת האפיפיור אלכסנדר ה-12. החלק המרשים ביותר של הכיכר, מלבד לגודלה, הם 284 העמודים ו-88 הפילסטרים שלה, המקיפים את הכיכר בארבע שורות.
מעל העמודים מוצבים 140 פסלים המתארים דמויות קדושות מהנצרות והם הוקמו בשנת 1670 על ידי תלמידיו של ברניני.
ממבט עליון הכיכר נראית כמו גיטרה גדולה, מלבן המוביל לארבע שורות של עמודים דוריים הבנויים בצורת חצי עיגול. החלל הענק נוצר על מנת לקבל את פני המאמינים אל תוך הבזיליקה, בעזרת הצורה הזו ברניני רצה לייצר אפקט יראה המייצג את זרועותיה האימהיות של הכנסייה ובכך להדגיש את האוניברסליות שלה.
בנוסף במרכז הכיכר ניתן לראות שתי מזרקות, אחת מיוחסת לברניני (1675) והשניה לקרלו מדרנו (1614). בכיכר עצמה ניתן למצוא שתי נקודות הנמצאות בין האובליסק המרכזי לשתי המזרקות. אם תעמדו על אחת משתי הנקודות הללו ניתן יהיה לראות את כל העמודים מיושרים בצורה מושלמת.
חזית הבזיליקה עוצבה על ידי קרלו מדרנו והיא כוללת 8 עמודים בגובה 27 מטרים כל אחד. עמודים אלו תומכים בקורת גג שעליה שוכנים 13 פסלים המייצגים של סיפורו של ישו, יוחנן המטביל ואחת עשר השליחים.
המרפסת המרכזית עונה לשם Loggia Delle Benedizioni (מרפסת הברכות) ממנה מכריזים על בחירתו של אפיפיור חדש וממנה גם האפיפיור מברך את ברכות חג המולד וחג הפסחא.
אם תגיעו לכיכר בסביבות 11:30 בבוקר ותסתובבו באזור הבזיליקה, סביר להניח שתראו את האפיפיור מופיע בחלון שלו בדירות האפיפיור מימין לכיכר, כדי לתת את כתובתו השבועית בשעה 12:00. הכיכר יכולה להיות די צפופה בעקבות זאת אבל אם תמיד חלמתם לראות את האפיפיור מנופף לשלום, אז אל תפספסו את ההזדמנות הזו.
ישנן חמש כניסות לבזיליקה
הכניסה הראשונה מימין נחשבת לדלת הקודש, והיא נפתחת רק בשנות יובל. הדלת האחרונה משמאל שממנה יוצאים לאחר הביקור בבזיליקה, נחשבת לדלת המוות והיא נוצרה לאחרונה בשנת 1964 על ידי ג'אקומו מנז'ו, עבור האפיפיור יוחנן ה-23.
כיפת הבזיליקה היא הסמל האהוב ביותר על רומא והיא נוצרה על ידי מיכלאנג'לו בהשראת הכיפה של ברמנטה מסנטה מריה דל פיורה בפירנצה. כיפת הבזיליקה היא הכיפה הגבוהה ביותר בעולם והיא מגיעה לגובה של 136.5 מטרים. בנייתה המרהיבה החלה במאה ה-13 תחת שלטונו של הקיסר קונסטנטינוס, עם זאת, במאה ה-14 היא הייתה על סף קריסה ולכן האפיפיור יוליוס השני לקח על עצמו את האחריות לבנות אותה מחדש. על מנת להשלים את המשימה הוא שכר כמה מהאדריכלים המשפיעים ביותר באותה תקופה כמו רפאל וברמנטה. עם זאת, עיצובה הסופי מיוחסת למיכלאנג'לו שהשלים אותה בשנת 1547, בגיל 71. הבנייה התבססה על אחד הבניינים האהובים עליו – הפנתיאון וחלקי ברונזה גדולים מהחזית של הפנתיאון הועברו לבניית הכיפה. בניית הבזיליקה הושלמה לאחר מותו של מיכלאנג'לו, על ידי תלמידו ג'אקומו דלה פורטה ב1950.
הכיפה מורכבת משישה מעגלים קונצנטריים הכוללים 16 חלונות, פסלים וציורי קיר. ברגע שתיכנסו לבזיליקה, צעדו מעט קדימה ואז הסתכלו ימינה: תראו את השלט "קופולה". עקבו אחר השלט עד שתגיעו למשרד הכרטיסים, יחד עם מעלית שעולה לכיפה. באפשרותכם לעלות 551 מדרגות לפסגת הכיפה או לעלות במעלית קטנה באמצע הדרך ואז לעלות רק 320 מדרגות אחרונות. אם תעלו במעלית תגיעו למרפסת פנימית שהיא למעשה בסיס הכיפה.
כאן תוכלו לעצור ברוגע ולהביט בכיפה הגדולה ובפסיפסים היפים מלמעלה.
מכאן אפשר להתחיל לטפס במדרגות הלולייניות המובילות לאזור העליון, תתכוננו לטיפוס דרך חלל צר, ישנם רק כמה חלונות קטנים המספקים נוף מבחוץ והטיפוס לוקח בערך 10 דקות.
ישנה גם אופציה לרדת כמה מדרגות למרפסת בה תמצאו שירותים, מזרקת מים, חנות מזכרות ובית קפה. מהמרפסת ניתן לראות את הפיאצה ואת הפסלים העליונים. כך או כך, זה טיפוס ארוך ותלול אבל תאמינו לנו, כשתגיעו לפסגה תתוגמלו באחד הנופים המדהימים ביותר על רומא.
הבזיליקה מלאה ביצירות אמנות מרשימות במיוחד אשר נמצאות בכל הפינות שלה, אפילו הדלת הראשית של הבזיליקה שווה עצירה והתבוננות לפני שנכנסים פנימה. היא כוללת לוחות ברונזה מרהיבים עם תבליטים מהמאה ה-15 של נושאים נוצריים ופגאניים מאת הפסל פילארטי מתקופת הרנסנס של פלורנטין.
כמו כן לא ניתן להתעלם מרצפת השיש העצומה של הבזיליקה. ריצוף השיש הוא רצף של משחקים גיאומטריים והוא הונח לא רק במטרה לשמש כדקורציה, אלא גם כסימון הקובע את מיקומם של אנשי דת, כולל האפיפיור, במהלך טקסים דתיים. השיש מורכב מגולות יקרות המגיעות ממקומות רבים בעולם: יש את הקררה הלבנה המוכרת, הפורפיר הירוק והאדום היקר, הפורטסנטה, הברוקטלו, הג'ספר מסיציליה והקוטנלו. על מנת ליצור את הריצוף, היה צורך במספר רב של גולות: תחילה השתמשו בגולות של הבזיליקה הקונסטנטינית הישנה ולאחר מכן נלקחו גולות ממבנים נטושים שהיו ממוקמים בסביבה. חלק מהשיש היקר נגרע מהמקדשים והווילות הרומאיות שהיו באזור וגולות אחרות הגיעו ישירות מהמחצבות כמו במקרה של הג'ספר הסיציליאני.
בקפלה הראשונה מימין לכניסה שוכנת לה אחת מיצירות האמנות המפורסמות בעולם, הפייטה של מיכלאנג'לו.
הפסל מסמל ייצוג מרגש להפליא של צער אימהי חסר גבולות, מריה הבתולה הצעירה נושאת את משקלו של בנה שזה עתה נצלב, על ברכיה. הושלמה בשנת 1499, הפייטה היוותה את דריסת רגלו הראשונה של מיכלאנג'לו ברומא והביאה את האמן בן ה-24 בלבד, למסלול המהיר לתהילה. הפסל הוזמן על ידי הקרדינל הצרפתי ז'אן דה בילהר עבור אנדרטת הלוויה שלו, ושביעות רצונו של מיכלאנג'לו מההישג שלו הייתה כה גדולה שזו הייתה היצירה היחידה עליה חתם אי פעם. בני דורו התרשמו לא פחות, כשג'ורג'יו וזארי כתב עליה 'נס שגוש אבן חסר צורה יכול היה להצטמצם אי פעם לשלמות שהטבע בקושי מסוגל ליצור על בשרו'. הפסל בגובה 6 מטרים ומטרתו לציין את קדושת הרגע.
היצירה ממקומת מאחורי זכוכית חסינת כדורים, לאחר שגיאולוג אוסטרלי היכה בה בפטיש חמש עשרה פעמים בשנת 1972 תוך שהוא צועק: "אני ישו, קמתי מהמתים". הגיאולוג הוכר כחולה נפש והוא הוחזק במאסר במשך שלוש שנים באיטליה ולאחר מכן הוחזר לאוסטרליה.ל-Pietà נגרם נזק חמור, אך השיקום בוצע מיד במעבדות הסמוכות למוזיאוני הוותיקן והצליחו לשחזר את היצירה בהצלחה.
על העמוד שמאחורי הפייטה, ניתן למצוא את האנדרטה של כריסטינה מלכת שבדיה, אחת משלושת הנשים שנקברו בבזיליקה, כריסטינה מפורסמת מכך שוויתרה על כס המלכות השוודי והמירה את דתה לקתוליות ב-1655 מה שזכה להערכה רבה על ידי הוותיקן. האנדרטה נבנתה על ידי קרלו פונטנה.
בבזיליקה ניתן למצוא גם את הקפלה הגרגוריאנית, שנבנתה על ידי האפיפיור הבולונזי גרגוריוס ה-13, הרפורמר של לוח השנה. הקפלה והאנדרטה הגרנדיוזית מבוססים על רישומים של מיכלאנג'לו.
פסל נוסף שניתן למצוא בבזיליקה הינו פסל סנט לונגינוס, המתנשא לגובה של 13 מטרים ומיוחס לברניני. הפסל האדיר אשר נמצא באחת הגומחות במעבר הכנסייה באמת מעורר השראה. הפסל מציין את נוכחותו של אחד השרידים היקרים ביותר של הנצרות – הרומח שבעזרתו ניקב לונגינוס את צדו של ישו במהלך הצליבה, והביא להמרת דת משלו. יצירה מפורסמת נוספת הינה הפסל של פטרוס הקדוש שראשיתו במאה ה5 לספירה. זהו פסל ברונזה יפיפה של פטרוס הקדוש, היושב על כס המלכות ואוחז מפתח ענק, בהונות רגלו הימנית של פטרוס נשחקו כמעט לחלוטין ממאות שנים של עולי רגל שנישקו אותה כסימן כבוד כלפי שליח האל ובקשה שיפתח בפניהם שערי גן עדן. זהו אחד מהפסלים החשובים ביותר בבזיליקה.
כדי לסמן את המקום בו שוכן קברו של פטרוס הקדוש, ברניני יצר את מה שאולי נחשבת ליצירה הכי המפורסמת שלו בין השנים 1623 ל-1634. ממוקם ממש במרכז המעבר ומתחת לכיפת מיכלאנג'לו, הבלדאצ'ינו העצום הוא המוקד של הכנסייה, והדבר הראשון שמושך את עיניך כשאתה נכנס לחלל העצום. החופה המפורסמת נישאת לגובה של 29 מטרים ונתמכת על ידי ארבעה עמודים ספירליים ועשויה כולה מברונזה שנלקחה מהפנתיאון. החופה ניצבת מעל מזבח גבוה והאפיפיור הינו הכומר היחידי שרשאי לשרת את מזבח זה. בחזית המזבח נמצאת קריפטה בשם confessio מעשה ידיו של קרלו מדרנו, שעל מעקהו יש 99 מנורות הדולקות תמיד, לשם מגיעים הבישופים להתפלל בנוכחות האפיפיור.
בכל אחד מהעמודים הללו יש שרידים של ארבעה קדושים, שעליהם שומרים פסלי הקדוש. מימין לחופה נמצא פסל הברונזה המפורסם של פטרוס הקדוש. אלמנט חשוב נוסף שניתן למצוא בבזיליקה הוא קברו של פטרוס הקדוש. פטרוס הקדוש נצלב בקרקס קליגולה בשנת 64 לספירה ונקבר במקום על גבעת הוותיקן. בתקופת שלטונה של קונסטנטינופול, נבנתה הכנסייה על קברו של פטרוס הקדוש שהפכה מאוחר יותר לבזיליקת פטרוס הקדוש הנוכחית. מזבח האפיפיור נוצר מעל קבר זה וכמה אפיפיורים קבורים גם כן מתחתיו. הפסל הוא מושא להערצה, עד כדי כך שעולי הרגל הפכו את רגלו הימנית למבריקה וחלקה. ב-29 ביוני, היום המוקדש לקדושים פטרוס ופאולוס, מלבישים את הפסל בבגדי האפיפיור.
מאחורי המזבח, בחלק האחורי של הבזיליקה, שוכן הכיסא של פטרוס הקדוש, שאת חלקו בנה ברניני.
כס המלכות הגדול עשוי ברונזה מוזהבת והוא נתמך בפסלי קדושים רבים. בנוסף הכיסא בעל מושב עץ אשר משובץ בשנהב.
בחלל השמאלי ניתן לראות את האנדרטה המפוארת של פיוס השמיני מאת פייטרו טנראני, 1866.
בנוסף ניתן לראות אנדרטה לאפיפיור פיוס השביעי, שנעשתה על ידי ברטל תורוואלדסן, אמן דני פרוטסטנטי אשר עוררה סערה לא קטנה באותה התקופה.
במרכז הבזיליקה ניתן למצוא את היצירה "מריה במקדש" מאת פרנצ'סקו רומנלי, 1642.
היצירה מתארת את מריה, הילדה הבתולה מטפסת במדרגות המקדש מלווה בהוריה אנה וג'ואקינו. כאן גם ניתן למצוא את שרידי האפיפיור פיוס העשירי.
בין שני עמודים בתוך חלל הבזיליקה ניתן למצוא את אנדרטת הקבר של משפחת סטיוארט מאת אנטוניו קנובה שקיבל מקום מעט מאתגר ליצירה שלו אך הצליח בכל זאת להפיק את המרב ממרחב זה. זוהי דלת המובילה אל הקבר, המוקדשת לג'אקומו אדוארדו סטיוארט ולשני בניו, אחרוני המשפחה, משפחה אנגלית אמיצה, שמתה בגלות ברומא.
שני מלאכי מוות, מגולפים בחצי תבליט (סמל שנלקח מכדים אטרוסקיים), עומדים על המשמר ומשגיחים על הדלת.
מצידה השני של אנדרטה זו, בין שני העמודים נוספים, ניתן למצוא את האנדרטה לזכר קלמנטינה סובייסקה, אחייניתו של מלך פולין ואשתו של ג'יימס סטיוארט, אשר נפטרה ממחלת השחפת בגיל 33. היצירה נעשתה על ידי פיליפו באריגיוני ופוסלה על ידי פייטרו בראצ'י ב-1742.
בעת יציאתכם אל תפספסו את הפסל היפהפה של קרל הגדול מאת קוראנצ'יוני הנמצא מתחת לאכסדרה.
טיפים שלנו
אם הגעתם לרומא אל תפספסו ביקור באחת הכנסיות היפות והמרשימות ביותר בעולם. אמנם הכניסה לבזיליקה היא ללא עלות אבל תהיו מוכנים לעמוד בתורים ארוכים על מנת להיכנס. שימו לב שעל מנת להיכנס לבזיליקה יש צורך לעבור בדיקה ביטחונית ולכן לא מומלץ להגיע עם תיקים גדולים או חפצים גדולים כדי לא להיתקע בבדיקה. הבזיליקה פתוחה מדי יום בין השעות 7:00 בבוקר ועד 18:30 בערב ואנחנו ממליצים להגיע כמו שיותר מוקדם על מנת לחסוך זמני עמידה בתורים. בשביל להגיע לבזיליקה עלו על מטרו A ותרדו בתחנת ottaviano משם מדובר בכ10 דקות הליכה לפיאצה העיקרית.
כתובת: Piazza San Pietro